אולי זאת אמירה קצת גדולה, אבל אם נהיה כנות עם עצמנו קל לראות שרובנו חיות בלי באמת לחיות. הימים עוברים, השבועות חולפים, השגרה שוחקת אותנו ואנחנו נדחקות הצידה, לכש-"יהיה זמן", או כש-"הילדים יגדלו", "כשהמצב בארץ ישתפר" כל אחת והסיבה שלה. ובזמן שזה קורה אנחנו כבר קצת שוכחות איך זה מרגיש באמת לחיות. שוכחות כמה חזק הוא  ריגוש, שוכחות שיש לנו מקום להיות ולהביע את עצמנו, בדיוק כמו שאנחנו. 

​

To Be Alive היא תזכורת לעובדה הפשוטה שהחיים האלה הם בשבילנו. ואם לא נחיה אותם במלואם, אף אחד לא יעשה את זה בשבילנו.